וְאֵשֶׁת אָחִיו לָאו יְבִימְתּוֹ הִיא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּפְתָּר שֶׁהָיוּ לְאָחִיו בָּנִים וִאֵירַס אִשָּׁה וָמֵת וּבָא אָחִיו וְאָֽנְסָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיו לאחיו בנים. מאשה אחרת ואינה זקוקה לו ואירס אשה ומת דאם לא מת בת סקילה היא ואין בה קנס:
ואשת אחיו. דקתני במתני' דיש לה קנס לאו יבמתו היא בתמיה דהא ע''כ לאחר מיתת אחיו מיירי דאל''כ אשת איש היא וא''כ הרי זקוקה היא לו ומה כרת או קנס שייך בה:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה אִיכָּא בֵּין אִילֵּין תַּנָּיֵי לְאִילֵּין רַבָּנִין. לָאוִין. לֹא כְרִיתוּת. רִבִּי יוּדָן אָמַר. הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. הַמֵּצִית גְּדִישׁוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בְּיוֹם טוֹב בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעֲתִּין דְּאִילֵּין תַּנָּאֵי הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת מְשַׁלֵּם. עַל דַּעֲתִּין דְּרַבָּנִין דְּאֵילּוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּהֶן מַכּוֹת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵעַתָּה אֵילּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס. דְּלָא כְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. 18b תִּפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמַמְזֵר שֶׁבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר ד''ה. מצינן לאוקמי רישא דמתני' ואפילו כרבנן בממזר שבא על הממזרת דמותר בה ומשלם קנס ומהו דתימא הואיל ופסולי קהל הן לאו בני קנסא נינהו קמ''ל:
מה איכא בין אילין תנאין. רבי נחוניא בן הקנה ור''ש בן מנסיא:
לאילין רבנין. דר''מ הא לכולהו חייבי כריתות פטורין מקנס ואפי' אין כאן מלקות דאלו לרבי יוחנן איכא בינייהו חייבי כריתות בשלא התרו בו למלקות כדמוקי לעיל למתניתין דלרבנן חייב קנס ולהנך תנאי פטור:
לאוין לא כריתות. איכא בינייהו חייבי לאוין לחודייהו ואין אצליהן כרת כדמפרש רבי יודן הבא על ממזרת ביניהון דלהנך תנאי חייב בקנס ולרבנן דרבי מאיר פטור אפילו לא התרו בו:
המצית גדיש חבירו ביו''ט ביניהון גרסינן וכן הוא בתרומות ובמגילה. וי''ט אין בו אלא מלקות ולא כרת דלהנך תנאי הואיל ואין בו כרת משלם דלא מתחייב בנפשו הוא ולרבנן דר''מ פטור מממון הואיל ויש בו מלקות:
מעתה אילו נערות שיש להן קנס דלא כרבנין. אם נימא הא דמוקי לה ר''ל מתני' כר''מ בדוקא הוא ולא אתייא כלל אליבא דרבנן:
על דעתיה דר''ל. אדלעיל קא מהדר לר''ל דמוקי למתני' דהכא כר''מ דאמר לוקה ומשלם אבל לרבנן לא משכחת לה קנס ואפי' בדלא התרו בו דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין:
משנה: וְאֵילוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס. הָבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּייְרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵירוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אומֵר. שְׁבוּיָה שֶׁנִּיפְדֵּית הֲרֵי הִיא בִקְדוּשָּׁתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ולא יהיה אסון ענוש יענש. הא אם יהיה אסון לא יענש אין משלם ממון מפני שהוא חייב מיתת ב''ד:
הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה אע''פ שנשבית כשהיא גדולה ואין הלכה כרבי יהודה:
מתני' יתירות על שלש שנים. דכיון דראויות לביאה בחזק' הפקר הן ונבעלות בגיותן והשבויה בשבייתה ואף על גב דמדאורייתא שבויה לא הויא בחזקת בעולה כדאמרינן בכל דוכתי בשבויה הקלו מ''מ אין לה קנס דמשום גזירה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דבריה:
הלכה: אֵילוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא רִיבָה אוֹתָהּ רִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא לִקְנָס. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אַף לִכְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף לְהַאֲכִילָהּ תְּרוּמָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי דוֹסָא שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִים דָּבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַשְּׁבוּיָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. דִּבְרֵי רִבִּי דוֹסָא. אָתָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲלָכָה כְרִבִּי דוֹסָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כר''ע. דאמר לקמן בנתארסה יש לה קנס וקנסה לעצמה ולדידיה לא איצטריך לן לאוקמי שבא עליה ומת אלא בנתארסה ונתגרשה מיירי:
כר' יוסי הגלילי. כלומר אליבא דר''י הגלילי הוא דצריך לאוקמי המתני' כן דס''ל לקמן נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס ולא משכחת לה קנס אצל בתו דאם לא נתארסה לאביה ואם נתארסה אין לה קנס כלל:
עד שלא מת ומת גרסי' ואביה מיותר ואגב שיטפא דלקמן הוא. כלומר דמיירי שמת מיד אחר שבא עליה ואי לאו טעמא דמתחייב בנפשו פטור מתשלומין הוי אמינא דתובעת מהיורשים קמ''ל:
גמ' אילו אחר בא עליה קנסה לאו לאביה הוא. בתמיה ולמה לי טעמא דפטור מקנס הבא על בתו מפני שמתחייב בנפשו תיפוק ליה דהקנס שלו הוא ואפילו בא עליה אחר:
על דעתיה דר''ל. דקאמר לרבי יהודה אפילו להאכילה תרומה ר''י ור' דוסא שניהן דבר אחד אמרו דס''ל לר' דוסא במס' עדיות דסתם שבויה אוכלת בתרומה ולא חיישינן למידי. ובבבלי גריס דרבי יוחנן אמר הכי ר''י ורבי דוסא אמרו דבר אחד:
אף להאכילה תרומה. אם בת כהן היא ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה ועשאה זונה ופסלה מן התרומה:
אף לכתובת מנה מאתים. כמו מאתים מנה כלומר הרי היא בחזקת בתולה ויש לה מאתים לרבי יהודה:
תני רבי חייה. אליבא דרבי יהודה:
גמ' לא ריבה אותה רבי יהודה. לשבויה שהיא בקדושתה אלא לקנס כדי שלא יהא חוטא נשכר אבל לשאר דברים לא אמר רבי יהודה:
משנה: הַבָּא עַל בִּתּוֹ עַל בַּת בִּתּוֹ עַל בַּת בְּנוֹ עַל בַּת אִשְׁתּוֹ עַל בַּת בְּנָהּ עַל בַּת בִתָּהּ אֵין לָהֶן קְנָס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁמִּיתָתוֹ בִּידֵי בֵית דִּין וְכָל הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ולא יהיה אסון ענוש יענש. הא אם יהיה אסון לא יענש אין משלם ממון מפני שהוא חייב מיתת ב''ד:
הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה אע''פ שנשבית כשהיא גדולה ואין הלכה כרבי יהודה:
מתני' יתירות על שלש שנים. דכיון דראויות לביאה בחזק' הפקר הן ונבעלות בגיותן והשבויה בשבייתה ואף על גב דמדאורייתא שבויה לא הויא בחזקת בעולה כדאמרינן בכל דוכתי בשבויה הקלו מ''מ אין לה קנס דמשום גזירה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דבריה:
הלכה: הַבָּא עַל בִּתּוֹ כול'. אִילּוּ אַחֵר בָּא עָלֶיהָ קְנָסָהּ לָאו לְאָבִיהָ הוּא. תִיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ עַד שֶלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ. כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. בְּרַם כְּרִבִּי עֲקִיבָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁלְּעַצְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כר''ע. דאמר לקמן בנתארסה יש לה קנס וקנסה לעצמה ולדידיה לא איצטריך לן לאוקמי שבא עליה ומת אלא בנתארסה ונתגרשה מיירי:
כר' יוסי הגלילי. כלומר אליבא דר''י הגלילי הוא דצריך לאוקמי המתני' כן דס''ל לקמן נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס ולא משכחת לה קנס אצל בתו דאם לא נתארסה לאביה ואם נתארסה אין לה קנס כלל:
עד שלא מת ומת גרסי' ואביה מיותר ואגב שיטפא דלקמן הוא. כלומר דמיירי שמת מיד אחר שבא עליה ואי לאו טעמא דמתחייב בנפשו פטור מתשלומין הוי אמינא דתובעת מהיורשים קמ''ל:
גמ' אילו אחר בא עליה קנסה לאו לאביה הוא. בתמיה ולמה לי טעמא דפטור מקנס הבא על בתו מפני שמתחייב בנפשו תיפוק ליה דהקנס שלו הוא ואפילו בא עליה אחר:
על דעתיה דר''ל. דקאמר לרבי יהודה אפילו להאכילה תרומה ר''י ור' דוסא שניהן דבר אחד אמרו דס''ל לר' דוסא במס' עדיות דסתם שבויה אוכלת בתרומה ולא חיישינן למידי. ובבבלי גריס דרבי יוחנן אמר הכי ר''י ורבי דוסא אמרו דבר אחד:
אף להאכילה תרומה. אם בת כהן היא ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה ועשאה זונה ופסלה מן התרומה:
אף לכתובת מנה מאתים. כמו מאתים מנה כלומר הרי היא בחזקת בתולה ויש לה מאתים לרבי יהודה:
תני רבי חייה. אליבא דרבי יהודה:
גמ' לא ריבה אותה רבי יהודה. לשבויה שהיא בקדושתה אלא לקנס כדי שלא יהא חוטא נשכר אבל לשאר דברים לא אמר רבי יהודה:
בָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה. לֵית מִילְתָא דְרִבִּי אַחַי אָֽמְרָה שֶׁהוּא נוֹתֵן. וְהָתַנֵּי תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה לִקְנָס. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר רִבִּי אַחַי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ כְּבָר נִרְאֶה לִיתֵּן לְאָבִיהָ. הוּא בָא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ וְהוּא בָא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר רַב חִסְדָּא בְעָא. בָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת. מִמַּה דְתֵימַר תַּמָּן תַּחַת בַּעֲלָהּ הִיא הוּא נוֹתֵן לְאָבִיהָ. וָכָא תַּחַת בַּעֲלָהּ הִיא הוּא נוֹתֵן לְאָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה. מהו אם יש לה קנס לר''י הגלילי או לא:
ונתגרשה ל''ג דמאי נ''מ אם נתגרשה או לא ואגב שיטתא דלעיל הוא:
לית מילתא דרבי אחי אמרה שהוא נותן. וקאמר הש''ס וכי לאו היינו דר' אחי דקאמר לעיל ומינה שמעינן שהוא נותן קנס הואיל ובא עליה מקודם שנתארסה ונראה הקנס לאביה דמקשינן לעיל על הא דקאמר לר''י הגלילי האונס והמפתה את היתומה פטור והתני תחת אשר עינה וכו' וקאמר רבי אחי עלה תיפתר הא דקתני חייב בקנס שבא עליה כו':
הוא בא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה וכו'. זה הדין בבא עליה עד שלא מת ומת וכן בבא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה דמאי שנא תרוייהו חד טעמא וחד דינא אית להו דחייב בקנס הואיל ובשעת ביאה כבר נראה ליתן לאביה:
בא עליה עד שלא נישאת ונישאת. מהו אם הקנס לאביה או לעצמה ופשיט לה ממה דתימר תמן כלומר בארוסה דנמי תחת בעלה היא ונותן לאביה והכא נמי אע''פ שתחת בעלה היא נותן לאביה:
עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. נִתְאָֽרְסָה נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הָגָּלִילִי. נַעֲרָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. בּוֹגֶרֶת נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. בְּתוּלָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. מוּכַּת עֵץ נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב נַעֲרָה. נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. בְּתוּלָה. בְּתוּלָה וְלֹא מוּכַּת עֵץ. לֵּית כְּתִיב אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה. אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה מְלַמֵּד הֵימֶינָּה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה תַּמָּן חֲמִשִּׁין אַף הָכָא חֲמִשִּׁין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבַּי יוֹסֵי חֲמִשִּׁין. אִית לֵיהּ כֶּסֶף כֶּסֶף. מַה כֶּסֶף שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן חֲמִשִּׁין. אַף כָּאן חֲמִשִּׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דרבי עקיבא גרסינן. נערה נותן לאביה וכו'. כלומר דפריך לר''ע דמדייק קרא אשר לא אורסה הא אורסה לעצמה אלא מעתה הא דכתיב נערה בתולה ודרשינן נערה ולא בוגרת בתולה ולא מוכת עץ דאין להן קנס ולר''ע נידרוש נמי הכי נערה לאביה הא בוגרת לעצמה וכן מוכת עץ:
שנייא היא. התם דכתיב כו' והכתוב ממעטן לגמרי:
לית כתיב אשר לא אורשה. בתמיה הא ארוסה נמי ממעטה קרא:
ומשני אשר לא אורסה. מיבעי ליה לג''ש דילפינן מפתה דלא כתיב ביה חמשים שקלים מאונס דכתיב ביה נמי אשר לא אורשה וב' אונס מפורש חמשים מה תמן וכו':
ולית ליה לרבי יוסי הגלילי חמשין. בתמיה דהא לדידיה איצטריך אשר לא אורשה למעוטי:
אית ליה מהאי ג''ש כסף כסף כתיב במפתה כסף ישקול וכתיב באונס חמשים כסף:
אמר חזקיה. נסיועי נמי דאפילו בשוגג פטור כדאשכתן ברייתא דמקיש מכה אדם וכו' כדלעיל הלכה א':
דלא אתיא אלא בשוגג. מסקנא דמילתא היא כלומר הכי הוי ליה לרבי ירמיה לפרש דקרא לא אתי אלא להורות אפי' בשוגג פטור מתשלומין. א''נ דלא אתיא אמתני' קאי וה''פ דרבי יוסי מקשה ולאו מתני' היא היכי אמרת דדוקא במזיד ובהתריי' פטור מתשלומין אבל בשוגג לא הא ממתני' שמעינן אפילו חייבי מיתה שוגגין פטורין מתשלומין דקתני כל המתחייב בנפשו וכו' שנא' ולא יהיה אסון ועל כרחך לא אתיא המתני' אלא אפי' בשוגג ומפרש לאסון דקרא באסון ממש ומתחייב בנפשו לאו דוקא הוא אלא שיש כאן צד מיתה קאמר אם היה במזיד דאם לא כן אלא דוקא אם היה במזיד פטור מתשלומין למה לי קרא דלא יהיה אסון תיפוק ליה מכדי רשעתו דמשום רשעה א' אתה מחייבו ולא ב' רשעיות אלא ע''כ להורות דאפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין:
ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל ר' ירמיה הא האי מילתא ממתני' שמעינן לה דקתני כל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון והיינו במזיד ובהתריי' אלמא דתנא דמתני' נמי מפרש לקרא בדין אסון שאינו פטור ממון אא''כ מתחייב בנפשו הוא אבל אם הרג בשוגג משלם ממון הואיל ואין בו חיוב מיתה:
לרבות את המזיד בהתרייה. האי לרבות כמו להורות הוא כלומר דאי לא כתב רחמנא ואם יהיה אסון הוי אמינא דקרא באסון ממש משתעי שאם לא יהיה מיתה אז משלם ממון אבל אם יהיה אסון אע''פ שאין בו דין אסון כגון שהרג בשוגג או במזיד בלא התראה אינו משלם ממון הילכך כתיב ואם יהיה אסון ונתת נפש וגו' דע''כ דין אסון קאמר שהיה במזיד ובהתראה ולגלות על רישא דקרא דנמי בדין אסון הוא שאם לא יהיה דין אסון שהרגו בשוגג או בלא התראה משלם ממון:
ממשמע שנאמר ולא יהיה אסון. ענוש יענש וממילא ידעינן הא אם יהיה אסון לא יענש בממון אלא חייב מיתה וא''כ מה ת''ל שוב ואם יהיה אסון וגו':
הלכה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָֽרְסָה כול'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה.
משנה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָֽרְסָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֵין לָהּ קְנָס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁל עַצְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ה''ג מ''ט דרבי יוסי הגלילי אשר לא אורשה ורבי עקיבא אשר לא אורשה עד שלא נתארסה כו'. ובהעתקה חסר כאן מאשר לא אורשה קמא עד אשר לא אורשה בתרא וכן היא בבבלי ומוכרח' הגי' נמי הכא:
וקנסה של עצמה. דדריש אשר לא אורשה לאביה הא אורסה לעצמה והלכה כר''ע:
אין לה קנס. כדמפרש טעמא בגמרא דכתיב אשר לא אורשה הא אורשה פעם אחת אין לה קנס:
מתני' נערה שנתארס' ונתגרשה. דאלו לא נתגרשה חייב מיתה ואין שם קנס:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה אָסוֹן וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם יִהְיֶה אָסוֹן לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד בְּהַתְרָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא שֶׁכָּל הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. דְּלָא אַתְיָא אֶלָּא בְשׁוֹגֵג. אָמַר 19a חִזְקִיָּה. עוֹד תַּנֵּי מַתְנִיתָא. מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמַת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בוֹ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לְחַייֵב מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שּׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דרבי עקיבא גרסינן. נערה נותן לאביה וכו'. כלומר דפריך לר''ע דמדייק קרא אשר לא אורסה הא אורסה לעצמה אלא מעתה הא דכתיב נערה בתולה ודרשינן נערה ולא בוגרת בתולה ולא מוכת עץ דאין להן קנס ולר''ע נידרוש נמי הכי נערה לאביה הא בוגרת לעצמה וכן מוכת עץ:
שנייא היא. התם דכתיב כו' והכתוב ממעטן לגמרי:
לית כתיב אשר לא אורשה. בתמיה הא ארוסה נמי ממעטה קרא:
ומשני אשר לא אורסה. מיבעי ליה לג''ש דילפינן מפתה דלא כתיב ביה חמשים שקלים מאונס דכתיב ביה נמי אשר לא אורשה וב' אונס מפורש חמשים מה תמן וכו':
ולית ליה לרבי יוסי הגלילי חמשין. בתמיה דהא לדידיה איצטריך אשר לא אורשה למעוטי:
אית ליה מהאי ג''ש כסף כסף כתיב במפתה כסף ישקול וכתיב באונס חמשים כסף:
אמר חזקיה. נסיועי נמי דאפילו בשוגג פטור כדאשכתן ברייתא דמקיש מכה אדם וכו' כדלעיל הלכה א':
דלא אתיא אלא בשוגג. מסקנא דמילתא היא כלומר הכי הוי ליה לרבי ירמיה לפרש דקרא לא אתי אלא להורות אפי' בשוגג פטור מתשלומין. א''נ דלא אתיא אמתני' קאי וה''פ דרבי יוסי מקשה ולאו מתני' היא היכי אמרת דדוקא במזיד ובהתריי' פטור מתשלומין אבל בשוגג לא הא ממתני' שמעינן אפילו חייבי מיתה שוגגין פטורין מתשלומין דקתני כל המתחייב בנפשו וכו' שנא' ולא יהיה אסון ועל כרחך לא אתיא המתני' אלא אפי' בשוגג ומפרש לאסון דקרא באסון ממש ומתחייב בנפשו לאו דוקא הוא אלא שיש כאן צד מיתה קאמר אם היה במזיד דאם לא כן אלא דוקא אם היה במזיד פטור מתשלומין למה לי קרא דלא יהיה אסון תיפוק ליה מכדי רשעתו דמשום רשעה א' אתה מחייבו ולא ב' רשעיות אלא ע''כ להורות דאפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין:
ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל ר' ירמיה הא האי מילתא ממתני' שמעינן לה דקתני כל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון והיינו במזיד ובהתריי' אלמא דתנא דמתני' נמי מפרש לקרא בדין אסון שאינו פטור ממון אא''כ מתחייב בנפשו הוא אבל אם הרג בשוגג משלם ממון הואיל ואין בו חיוב מיתה:
לרבות את המזיד בהתרייה. האי לרבות כמו להורות הוא כלומר דאי לא כתב רחמנא ואם יהיה אסון הוי אמינא דקרא באסון ממש משתעי שאם לא יהיה מיתה אז משלם ממון אבל אם יהיה אסון אע''פ שאין בו דין אסון כגון שהרג בשוגג או במזיד בלא התראה אינו משלם ממון הילכך כתיב ואם יהיה אסון ונתת נפש וגו' דע''כ דין אסון קאמר שהיה במזיד ובהתראה ולגלות על רישא דקרא דנמי בדין אסון הוא שאם לא יהיה דין אסון שהרגו בשוגג או בלא התראה משלם ממון:
ממשמע שנאמר ולא יהיה אסון. ענוש יענש וממילא ידעינן הא אם יהיה אסון לא יענש בממון אלא חייב מיתה וא''כ מה ת''ל שוב ואם יהיה אסון וגו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source